פסק-דין בתיק ת"א 20316-04

התובע מר כאיד אזלובידאת, היום בן 28 שנה, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 26/02/04, בהיותו בן 20 שנה בלבד.

התובע נפגע בחלק גופו העליון, בכלל זה בראשו, צווארו, בבית החזה ובידיו. הפגיעה העיקרית היא בפיו. שני שברים חצו את הלסתות העליונה והתחתונה, גרמו לשברים בשיניים בלסת העליונה וניתוק של שיניים בלסת התחתונה.

התובע עבר טיפולים ארוכים וממושכים במשך שנים, שתחילתם במחלקת פה ולסת בבית חולים רמב"ם בחיפה, לשם הובא התובע לאחר התאונה. הליך הטיפול והשיקום כלל מכשירים למתיחת עצם הלסת, הכנתה להשתלה, שתלים וכתרים כמפורט בסכומי ב"כ התובע ובמסמכים הרפואיים.

לכאורה היה זה צריך להיות תיק "פשוט", של תאונת דרכים בה התובע מבקש פיצויים המגיעים לו על פי חוק והנתבעת לא חלקה על כך, כי היא אחראית לפיצוי התובע מכוח החוק. המחלוקת היא על גובה הפיצוי המגיע לתובע, תוצאות הטיפולים, שיעור הנכות וכושר תפקודו של התובע היום.

מהלך המשפט

התביעה הוגשה ביום 18/11/04, וכתב ההגנה הוגש ביום 05/01/05. כזכור התאונה התרחשהביום 26/02/04.

ב- 09/12/04, במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף בפני כב' השופטת הורוביץ', הסכימה הנתבעת לשלם תשלום תכוף בסך 10,000 ש"ח, על מנת לממן טיפולי שיניים לתובע וכך הוחלט. כך גם הייתה הסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. כב' השופטת הורוביץ' מינתה את דר' מאיר כמומחה מטעם בית המשפט.

כאן המקום לציין, כי כפי שעולה מהבקשות והחלטות הביניים, נוצר עיכוב במתן התחייבות מאת חברת הביטוח, והיות והטיפולים בבית החולים רמב"ם אינם כלולים בסל הבריאות, וכפי שדר' איזנבוד העיד, כי היו עיכובים לוגיסטיים (ישיבה מיום 23/09/09 עמ' 8). חל עיכוב בטיפול אשר היה צריך להתחיל בבית חולים רמב"ם, להערכתי כשנה.

לא למותר לציין כבר כאן, כי לא רק חברת הביטוח נושאת באחריות העיכוב, אלא גם אביו של התובע, אשר משום מה לא מצא לנכון ליעד את התשלום התכוף אשר קיבל בזמנו לטיפול בתובע. יש לציין לזכותה של ב"כ התובע, שנחלצה לעזרתו ושילמה סכום של 6,000 ש"ח על מנת לאפשר את הטיפול בבית החולים רמב"ם.

לצערי, לא הסתייע טיפול ושיקום מהירים של התובע. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ובסופו של דבר נשמעו ראיות. העידו שלושה רופאים, ביניהם כאמור מומחה בית המשפט, דר' איזנבוד מבית החולים רמב"ם שהיה מופקד על הטיפול שם ביחד עם רופאים אחרים, ודר' ג'ריס אשר טיפל בתובע לאחר סיום הטיפול בבית החולים רמב"ם, התובע, הוריו, מעבידו לשעבר וחוקר מטעם חברת הביטוח.

מומחה בית המשפט

חוות דעתו של דר' מאיר הוגשה ביום 10/04/05, ודר' מאיר נדרש גם לשאלות הבהרה הן מטעם בית המשפט והן מטעם הנתבעת.

דר' מאיר פירט בחוות דעתו את הטיפולים אשר עבר התובע בבית החולים רמב"ם, אשר כללו בין השאר תפירת חתכים, קיבוע בפס מתכת ובחוטי פלדה את השיניים הקדמיות והלסת התחתונה, אל השיניים האחוריות אשר נשארו יציבות, הקיבוע הוסר אחרי מספר חודשים.

כאשר היה התובע אצל דר' מאיר, נמצא, כי הרקמות הרכות החלימו לאחר תפירתן ללא צלקות, חסרות חמש שיניים, ארבע בקדמת הלסת העליונה ואחת מהלסת התחתונה. חלק מהשיניים שנפגעו בתאונה, בנוסף לשבר באזור השורשים שלהן קובעו, שתיים מתוכן נעקרו ועברו סתימות שורש. אכן שיניים אלה התייצבו, אך הן נדדו ותפסו את המקום החסר של שן 32. הסרת הקיבוע, אף היא תרמה לנדידת השיניים.

דר' מאיר כתב בחוות דעתו, כי חוסר שיניי החזית העליונות מהווה כיעור ופגיעה במקרה של התובע ומהווה מגבלה חמורה בנגיסה ודיבור. מצבו מחייב שיקום והחזרתו למצבו לפני התאונה, הן מבחינה אסתטית והן מבחינה פונקציונאלית. מחוות דעתו של דר' מאיר מתברר, כי לאחר שהוסר הקיבוע של השיניים בלסת התחתונה, לא נעשה קיבוע זמני חלופי על מנת למנוע את תזוזת השיניים, וכך אבד המרווח של שן מס' 32, מה שגורם לטיפול אורטודנטי ומכשור קבוע ויקר, על מנת להחזיר את המרווח שאבד. לדעת דר' מאיר היה הכרח לייצר תותבת זמנית כלשהי, להשבת חוסר השיניים בלסת העליונה, למנוע את הכיעור ושיפור הנגיסה, למניעת הבושה במראה חסר השיניים ולמניעת הדיבור הפגום. דר' מאיר סקר את אפשרויות השיקום השונות ועלותם.

מבחינת שיעורי הנכות קבע דר' מאיר, כי נותרה לתובע נכות בגין אובדן השיניים בשיעור 2.5%, ואילו בגין הפגיעה בלסתות בשיעור 10% באופן זמני, עד אשר תחלוף שנה מסיום השיקום ותהיה הערכה חוזרת.

דר' מאיר ציין בחוות דעתו את היתרונות והחסרונות בפיתרון השיקום, הכולל השתלת עצם בניתוח- על ידי לקיחת עצם מן האגן בניתוח נוסף. יש לציין כבר עתה, כי בדיעבד התברר שבמקום ניתוח של השתלת עצם בחרו הרופאים בפתרון של מתיחת עצם על ידי מכשירים בפיו של התובע. על פי חוות דעתו של דר' מאיר, הרי יהיה צורך בביצוע של 2-4 שתלים במקום השיניים שאבדו ו- 4 כתרים, כתרי חרסינה מעל המתכת, זאת באשר ללסת העליונה.

באשר ללסת התחתונה, יהיה צורך בטיפול אורטודנטי על ידי מכשור, קיבוע שיניים והשלמת הסתימות החסרות. יהיה גם צורך, בביצוע של שתל במקום שן 32 שאבדה.

יש לציין כבר עתה, כי כפי שהסתבר הטיפול בתובע היה אחר, ובסופו של דבר ויתרו על שן 32 בגלל הרווח שנסגר, ולכן גם לא היה צורך בשתל במקום זה ובניית כתר עליו.